לרונית ולצוות,

שבנו מעוד ספארי קסום באפריקה, ואם חששנו לרגע שהשני יהיה פחות מוצלח מהראשון משום שזו לא תהיה חווית ספארי ראשונה – שמחנו מאד להתבדות.

גולת הכותרת של ספארי זה היתה ללא ספק גן העדן של נהר צ’ובה. לראות מהג’יפ את בעלי החיים יורדים לנהר לשתות זה כמובן נפלא, אך ספארי בסירות מקסים שבעתיים. לשבת על הסירה במרחק כ-30-50 מטר מפילים – בודדים, זוגות ובעקר משפחות גדולות של עד 50 פריטים – זו חוויה כל כך נפלאה שכל תיאור לא יעשה עמה צדק. והיא מוכפלת ומשולשת כשבמרחק של כקילומטר במורד הנהר נמצאות משפחות נוספות של עשרות פילים. ובנוסף, מגוון אנטילופות יפיפיות, ג’ירפות, זברות, היפופוטמים, קופים ועוד…

ובעיקר – פילים! פילפילונים קטנים שרצים במדרון למים כמו ילדים… ומי שעדיין ממש קטנטן ולא למד להשתלט על החדק, נשכב כדי לשתות… הפילים שמשחקים בנהר, ולפתע נעלמים, כשכל מה שנראה מעל קו המים הוא ה”שנורקל”… הפילים הבוגרים המדהימים ביופיים – מקרינים שלווה אינסופית. וכמה טוב שעוד נותרו להם מקומות כאלה לחיות את חייהם בכיף.

גן עדן כבר אמרנו?

בתחנה הבאה, דלתת נהר האוקוונגו. השקט והשלווה בימים, שלל הציפורים והשקיעות היפיפיות היו רק סיפתח ללילות – עם מליון כוכבים זוהרים כמו יהלומים, ושביל החלב נפרש לרוחב כל השמיים. מחזה ששמור רק לפינות הקסומות והמבודדות שנשארו בעולם.

חזרנו הביתה לאחר שחווינו מופלאה – ועם טעם לעוד!
יעל שזר

 

ספרו לחברים: