האוצרות של הנגורונגורו

מה מגבש את התא המשפחתי יותר מספארי ראוי לשמו בשמורות הטבע של אפריקה? טנזניה מציעה שבוע של סרטי טבע בשידור חי בין הסרנגטי לקילימנג’רו.

כמה תיירים נכנסים לתוך לנדרובר טנזני בשמורת סרנגטי? גודסון, המדריך המקומי, שהוא גם הנהג וגם אינציקלופדיה לטבע, טוען ששישה הוא המספר האופטימאלי – למרות שיש שמונה מקומות ברכב. שמונה זה כבר קצת צפוף, הוא מסביר.

זה לא אומר שלא ראינו 12 איש, משפחות על צאצאיהן, נדחסים בעליצות בלנדרוברים החייתיים בשמורות הטבע של טנזניה, מתפעלים דרך גג הפתוח מכל פלאי הטבע שיש למדינה הזאת להציע: פארקים ושמורות טבע מהגדולים והיפים בעולם, ובראשם סרנגטי, המשתרעים על פני, 15 אלף קילומטרים רבועים: אזורי טבע בעליי יחוד עולמי כמו שמורת מכתש נהגורנגורו, שהיא מעין “תיבת נוח” שהוכרזה כאזור לשימור עולמי ע”י אונסק”ו, מלונות ולודג’ים ייחודיים, חלקם מפוארים כארמונות, שיושבים באמצע השמורות, ובונוס בתוספת – עם חביב, אופטימי וחייכן במיוחד, שהקדמה והתיירות עדיין לא הספיקו לקלקל.

“אנחנו לומדים מהטעויות של קניה” אומר לנו ג’ראלד ביגרובי, מנכ”ל “טאנאפה”, רשות שמורות הטבע של טנזניה, ומי שאחראי על אוצר הטבע הגדול במדינה – 14 שמורות המשתרעות על פני 35 אלף קילומטרים. “הקנייתים הכניסו הרבה יותר מידי אנשים ופיתוח לשמורות בזמן קצר יחסית, וכך השתנה שם כל המאזן האקולוגי”. רונית הרשקוביץ, מארגנת טיולים לטנזניה ולזנזיבר, מסבירה שהטנזנים “שומרים בקנאות על מכסות התיירים ולכן חייבים לתכנן טיול לשם מראש”.

מסלול טיול קלאסי בטנזניה הצפון מערבית נמשך בדרך כלל שישה לילות. נקודת המוצא הקרובה לשמורות באזור היא ארושה, עיר קרובה לגבול קניה וסמוכה להר הקילימנג’רו. אפשר להגיע בטיסה זולה יחסית אך מפרכת משהו עם “אתיופיאן איירליינס” כולל חניית בינים וארבע שעות וחצי נסיעה ברכב. ואפשר גם לטוס דרך הולנד או שוויץ, במחיר גבוה יותר.

ברגע שמגיעים לטנזניה, אין הוצאות נוספות, פרט לטיפים, והכל מתנהל לפי רמת ההכנה שהושקעה. חברה כמו “לאופרד טורס” דואגת למדריכים – נהגים שמורידים את הנוסעים בערב לשינה, אוספים אותם בבוקר ומבלים איתם ימים שלמים עם חושים וידע של אינציקלופדיה לטבע. המדריך שלנו ידע לאתר בחושי הציד שלו חיות נדירות גם מאחורי שיחים נידחים איש שם באופק.

היפופוטמים צוחקים

את הלילה הראשון באזור ארושה בילינו ב- River Trees country inn, מלון פונדק קסום במיוחד, שנמצא במה שהיה פעם מטע קפה, על שפת נחל ציורי. בעלת המקום הגרמניה הקימה בין הדשא הענק לעצים טרופיים בקתות שאף מגזין עיצוב לא היה מתבייש בהן – מרווחות, מפנקות, מלאות תשומת לב לפרטים וליופי. יתרונו הגדול של המקום הוא האוכל האירופאי הפשוט משובח, וזה לא עניין של מה בכך בטיול לטנזניה.

למחרת יוצאים מערבה במסלול הכולל את אגם מניארה – שמורה שייחודה, בנוסף לקופים, לפילים ולשאר החיות האופייניות לאזור, הוא באריות השרועים על עצים כמו חתולים עצלים. אפשר גם לצאת לטיול רגלי עם בני המסאי המקומיים, חמושי החניתות, מסביב לאגם, או לאזור המפלים במרחק שעה הליכה, וגם לערוך ארוחה בטבע. אופציה אחרת היא טיול אופניים.

המסלול ממשיך צפונה, בין הרים בצבע ירוק עמוק ודרך אזורי חקלאות שופעי בננות ועצים, לשמורות סרנגטי הענקית. כאן צריך לבלות לפחות יומיים. ניתן לערוך גיחה לאגם ויקטוריה המפורסם, לבקר בכפרי דייגים ולהתיידד עם הילידי, ואחר כך לטייל בסוואנות הענקיות של השמורה, שהאופק שלהן לעולם לא נגמר.

מעריכים כי בשמורת הסרנגטי יש כ- 4 מיליון חיות , ביניהן 160אלף בפאלו ותאו, 50 אלף זברות ו3,000 אריות, וכמובן גם ג’ירפות , פילים , ציטות, וקרנפים, קופי קולובוס ובבונים חצופים, זכרי אנטילופות המקפצים לגובה כדי להרשים את הנקבות שלהם והיפופוטמים עצלים צוחקים במים. בקיצור חגיגה אדירה של הטבע שאף מבוגר או ילד לא נשאר אדיש אליה.

ניתן להעביר שעות רק בצפייה בהתרחשויות מרתקות. פעם תראו אריה צד ג’ירפה או בפאלו, או סתם זברה. אריות, אם לא ידעתם מעדיפים זברות על אנטילופות – הן קלות יותר לציד ועשירות יותר בבשר. את ארוחת הצהריים ניתן לקבל ב”לאנץ’ בוקס, ולאכול בשטח. תמורת כמה מאות דולרים נוספים אפשר להמריא בכדור פורח עם עלות השמש מעל השמורה – חוויה מדהימה בפני עצמה.

ארונות עור במלון

בשמורת הסרנגטי, כמו גם בשאר השמורות באזור, יש מספר מצומצם של מלונות. רבים מהם שייכים לרשת “סרנה”. המחיר גבוה למדי, וכך יכול להמריא מחיר הטיול לכ- 2,200 דולר בממוצע לאדם. מלון “קירווירה” למשל, מעוצב כמחנה אוהלים בסגנון קולוניאלי בריטי , ממש נוסח “זיכרונות מאפריקה” באוהלים המושקעים ארונות עור, רצפת שיש בשחור לבן ועששיות מעוצבות, ובאוהל חדר האוכל המפואר הכלים מפורצלן ומכסף. את הדרך לאוהל המהודר וממנו עושים בליווי שומר אישי חמוש בפנס, המשמש גם כמשרת אישי שמכין קפה בבוקר במרפסת וקשוב לכל בקשה – עוד אלמנט קולוניאלי, למי שאוהב להרגיש בסרט.

אחת הסיבות לשמירה האישית היא שאפשר להיתקל בבעלי חיים שנדדו לשטח המלון פה ושם זוכים לביקור נימוסים של בבונים ובאפלו. האריות לרוב לא באים לבקר. הטנזנים מקפידים מאוד על מערכת כללים קפדנית לטובת החיות, אסור לצפור, כדי לא להבהיל את החיות, מותר לצאת מהרכב רק בנקודות ספציפיות ואסור לרדת מהשבילים המסומנים. מי שעובר על הכללים נקנס, מי שצד חיה ללא רישיון נידון למאסר ממושך. כניסה לפארקים (כלולה בעלות הטיול) עולה 30 דולר לאדם והמחיר צפוי לעלות בקרוב.

צעד ראשון

אחרי מפגש מרשים עם הטבע מצפה למבקרים מפגש עם האדם הקדמון, בקניון אולדובאי גורג’, אתר חפירות ארכיאולוגיות פופולארי עוד מתחילת המאה שעברה, מצאו חוקרים ידועים ד”ר מרי וג’וסף ליקי את שרידיו של מה שהיה כנראה האדם הראשון. במקום יש מוזיאון עם הסברים ומוצגים הממחישים את הגילוי, כולל טביעות כף רגל של אותו הולך על שתיים ורעייתו, שהשתמרו באפר הוולקני והפכו לבטון.

עוד אטרקציה מעניינת באזור היא “גבעת החולות הנודדים” – גבעה של אפר וולקני כהה ודק, בעלת מראה ירחי משהו, שנודדת מידי שנה כמה סנטימטרים, כתוצאה מהרוחות . המסאי מאמינים שאלוהים נמצא בגבעה זו, ובכל מקרה, מדובר בחוויה לילדים שמטפסים על הדיונה השחורה וגולשים ממנה.

היומיים האחרונים של המסע, המהווים סיום מרשים במיוחד, כוללים ביקור בשמורת נגורונגורו ובמכתש באותו שם, מעט מערבה מהסרנגטי, אזור זה, בניגוד לשמורות אחרות, הוכרז כאזור מותר למגורים ולמרעה לבני שבט המסאי, כך שניתן לראות את בני השבט הציוריים, לבושים בגלימות אדומות, מתוכשטים וצבועי פנים, מסתובבים בחבורות עם עדריהם. האטרקציה הגדולה כאן היא מכתש נגורונגורו, המוגדר רשמית כאחד מפלאי עולם. מדובר בהר געש שקרס פנימה ויצר מכתש ענק על פני שטח של כ- 300 קמ”ר. כבונוס מוקפת פסגות ההרים מסביב למכתש בכתר עגול של עננים, כך שהנוף מלמעלה מרהיב במיוחד, ומי שמגיע למטה יודע שהגיע לגן עדן, כל החיות שבעולם רועות שם, בשטח מצומצם יחסית, בתוך כתם ירק אינסופי, כולל קרנפים לבנים, להקות פלמינגו, ענקיות, פילים, ציטות, ועוד ועוד. השומרים מספרים כי בניגוד לגלי הנדידה בשמורות האחרות, כאן החיות אינן עוזבות, טוב להן.

גם בשמורת נגורנגורו יש מספר מוגבל של מלונות. אחד מהן פנינה עיצובית פרועה, הוא מלון הבוטיק Ngorongoro Crater Lodge (כולל משרת אישי). הוא נראה מבחוץ כמו מלון בקתות אפריקני, אבל מעוצב מבפנים כמו ארמונות נוסח לואי ה-14 עם מיטות אפריון מכוסות קטיפה, קירות מצופות עץ מהגוני עתיק, אמבט מוזהב ונברשות בדולח משתלשלות מהתקרה. אפשר גם להתווכח עם הסגנון, אבל לא עם החוויה. וכמובן, גם כאן יבקרו אתכם בבונים ועדרי תאו.

לדברי זכי פזאל, הבעלים של חברת “לאופרד”, בצד המלונות היקרים קיימת אופציה זולה של “מובייל קמפינג ספארי” – מחנות אוהלים בהזמנה שנודדים עם קבוצת המטיילים (מינימום חמישה) וכוללת נהג – מדריך וטבח צמוד. אופציה נוספת יקרה יותר, היא מחנות ספארי מהודרים ממש, הכוללים שף, אוהלים מפוארים, מיטות, מקלחות מים חמים ושירותים כימיים.

חודשי השיא לביקור בטנזניה הם סוף יוני ותחילת יולי, וגם אוקטובר נובמבר. אלה התקופות שבהן רואים את נדידת העדרים בשמורות. אפשרויות נוספות לטיול במדינה קיימות באזור הדרומי, שם הטבע פראי יותר מאשר בצפון. אבל לא משנה באיזו עונה או אזור תבחרו מדובר ללא ספק בטיול גיבוש משפחתי ממדרגה ראשונה. זול זה לא, אבל ייחודי מאוד. “בניגוד לטיול באירופה או ארה”ב, שם ילד אחד רוצה לקנות אדידס, אחר רוצה לגן חיות וההורים רוצים למוזיאון, כאן כולם עושים הכול ביחד וההתרגשות משותפת” מסכמת רונית הרשקוביץ.

הכותבת הייתה אורחת הקונסוליה הטנזנית בישראל

______________________________________________________________________________

מסקרן, נכון? למידע נוסף בקרו בעמוד חופשות בטנזניה

השאר תגובה