זנזיבר, ארץ הציפורן, הווניל והקינמון

אם זנזיבר עדיין לא מככבת על גבי מפת החלומות שלכם, עדכנו אותה. האי הזה מצויד בכל שדרוש כדי להגשים את פנטזיית החופשה האקזוטית המושלמת: מי טורקיז צלולים, חול רך, אזורי נופש מפוארים ומפנקים, ושלל צבעים וריחות. בתוך השלווה הזו בלתי אפשרי להאמין שפעם שרר פה סבל נוראי

כתבה וצילמה: רויטל חורש

מלון החדר שלי, מול מיטת האפיריון הרכה, תלויה לה בריכה שמשקיפה אל הים הצלול של זנזיבר. על החוף הלבן עטור עצי הדקל פסעות שולות הדגה במלבושיהן הססגוניים, נושאות שללן בדליים על ראשיהן. באופק משייטות סירות דאו מסורתיות לבנות מפרש, המשיבות את הדייגים מן הים. אי של שלווה באמצע החיים. מי שיטריחו את עצמם מספר צעדים ממפתן דלתם יוכלו להשתכשך בבריכה, לפסוע על החול המלטף ולתור אחר צדפים בשלל צבעים וצורות, סרטנים המזגזגים ביניהם, ושאר אוצרות שחושף הים הנסוג בשעת השפל, או פשוט להשתרע על מיטת אפיריון לבנה ממש על קו המים.

באי האקזוטי הזה, מתברר, ישנם מקומות שבהם ניתן לא רק להציץ לשרידי חיי הפאר של סולטני העב, אלא אף לחוש כסולטן. מלון ‘Klindi’ שבו התארחנו, למשל. הוא מתפרש על פני מאות דונמים של גנים טרופיים הגולשים אל הים, וכולל 15 “פביליונים”, מעין אחוזות פרטיות. כל אחת מהן מכילה מס’ מבנים דמויי כיפה, שמכל עבריהם פתחים מקושתים הפעורים לנוף. אחד מהמבנים הוא היכל שינה ענק המוקף חלונות גדולים, שדרכם ניתן להיכנס לבריכה התלויה לה מול הים, ובכיפתו פעור חלון ויטרז’ המכניס פנימה פיסת שמיים. ממנו מוביל שביל קטן להיכל הרחצה, אף הוא מבנה כיפתי פתוח, שבו ניתן ליהנות ממקלחת מול עיניהם הסקרניות של סנאים וציפורים המגיחים מדי פעם לביקור. כאן גם החוץ הוא חלק מהחדר. פתח אחד מוביל לחצר פנימית, שבה בריכה נוספת, רדודה. לצדה מיטות שעל גביהן פזורים כרים רכים, וסביבן חצובות גומחות שבהן תאורה רומנטית דמויית או נרות.

שוב ושוב אני הולכת לאיבוד בתוך ה”חדר” שלי. כל אזור מגורים כזה ממוקם בבידוד מוחלט. כראוי לגן עדן, כמו בגן המקורי- גם כאן מי שירצו יוכלו להסתובב בתחומו ימים שלמים באין מפריע בלבוש אדם וחווה טרם נגסו בתפוח.

להמשך הכתבה המלאה:

להורדה (PDF, 12.56MB)